גשר בנות יעקב

 גונן שרון
פורסם לראשונה באגמית בשנת 2000
נהר הירדן זורם במוצאו הדרומי מעמק החולה דרך שכבות גיאולוגיות מגיל הפליוקן והפלייסטוקן ועד ההולוקן. קטע הירדן שבין גשר הפקק ועד למצד עטרת חושף יחידות גיאולוגיות ייחודיות המאפשרות שחזור גיאולוגי של עמק החולה והאגמים הקדומים ששכנו בתוכו במיליוני השנים האחרונות. השכבות הגיאולוגיות נחשפות כאן בזכות התרוממותה הטקטונית של רמת כורזים שהביאה באזור זה לחשיפת שכבות שהמקבילות להן קבורות במעמקי עמק החולה מתחת למאות מטרים של סחף מתקופות קדומות יותר, הממלא אגן ניקוז עמוק זה.
התרוממותה של רמת כורזים בצירוף קילוחי הבזלת הרבים שמקורם ברמת הגולן וברמת כורזים יצרו את "פקק הבזלת" בדרומו של עמק החולה, מחסום שסכר את מוצא הירדן לכינרת ואפשר את היווצרותו של אגם החולה. המאמצים לפתוח את פקק הבזלת ולהוריד את גובה מי האגם כדי לחשוף קרקע זמינה לעיבוד חקלאי החלו עוד במאה ה 19 ובמהלכן של עבודות כאלה בשנות השלושים של המאה העשרים נתגלו לראשונה עצמות בעלי חיים מאובנות וכלי אבן. מאז נחקר האתר, בין השאר, על ידי פרופסור משה שטקליס ופרופסור דוד גלעד. עד היום נחשפו באזור שבין גשר הפקק למצד עטרת אתרים ארכאולוגיים מהתקופה האשלית, התקופה המוסטרית והתקופה האפי-פלאוליתית (ראה טבלה כרונולוגית).
בשנת 1989 החל פרויקט החפירות המחודש באתר האשלי גשר בנות יעקב בניהולה של פרופסור נעמה גורן-ענבר מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית. שבע עונות חפירה נערכו בשטח קטן (כעשרים מטרים רבועים) על הגדה המזרחית של נהר הירדן כ- 250 מטרים מדרום לגשר בנות יעקב הדרומי (תמונה 1).
GBY 1996 area b
עד היום תועדו בפירוט כ- 35 מטרים מהרצף הגיאולוגי של האתר, המייצגים לפי הערכה גיאולוגית כמאה אלף שנים של הרבדה, ובתוכם לפחות שמונה אתרים ארכאולוגיים שונים השייכים כולם לתקופה האשלית. המחקר משלב עשרות חוקרים ממגוון של תחומים כגון גיאולוגיה זואולוגיה בוטניקה וולקנולוגיה ועוד. החפירות באתר הניבו שפע של ממצאים הנחקרים עכשיו ופרסומם המדעי ימשך עוד זמן רב. לפניכם סקירה של חלק קטן ממצאים אלה:
 
גילו של האתר האשלי 'גשר בנות יעקב' – כבר מראשית המחקר באזור הוערך גילו של האתר, על פי עצמות בעלי החיים הקדומים שהתגלו בו ועל פי טיפוסי כלי האבן, לתקופה האשלית (ר' טבלה כרונולוגית). אחד הסמנים הכרונולוגיים הראשיים היה נוכחותה של קונכית המים המתוקים – Viviparous apameae המצויה בריכוזים עצומים בחלק משכבות האתר, כפי שניתן לראות בחוף הירדן בסמוך לשטח החפירה (תמונה 2).
קונכייה זו נכחדה לפני למעלה ממאתיים וחמישים אלף שנה וקבעה את הגבול העליון האפשרי לגילו של האתר. פריצת הדרך העיקרית שאפשרה לקבוע ביתר דיוק את גילו של האתר שייכת לפרופסור ורוסוב מאוניברסיטת דיוויס בקליפורניה. השיטה ששימשה לקביעת הגיל נקראת פליאומגנטיזם ועיקרה מדידת הכיוון המגנטי של כדור הארץ בשעת הרבדת הסדימנטים (סלעי או קרקעות משקע) באתר. כיוונו של השדה המגנטי של כדור הארץ אינו יציב, ולאורך ההיסטוריה הגיאולוגית של כדור הארץ חלו בו שינויים שהמשמעותיים ביותר בניהם מתבטאים בהיפוך של השדה המגנטי ב 180 מעלות. שינויים אלו מתועדים ממקומות רבים בעולם והם מתוארכים היטב בשיטות רדיומטריות. בתנאים מסוימים משמרים הסדימנטים השוקעים בגופי מים את כיוונו של השדה המגנטי בתקופה בה הורבדו וניתן בעזרת מכשור מיוחד לקרוא כיוון זה מתוך המשקעים. ההיפוך האחרון, מקוטב מגנטי בדרום לקוטב מגנטי בצפון כדור הארץ אירע לפני כ 780,000 שנה. פרופסור ורוסוב זיהה היפוך זה בתוך שכבותיו הגיאולוגיות של האתר, כלומר זוהתה נקודה שהשכבות מעליה מראות על קוטב מגנטי בדרום (הפוך) והשכבות המונחות מעליה מראות על קוטב מגנטי בצפון (נורמאלי). מכאן שגילו של האתר הוא כגיל ההיפוך המגנטי האחרון – 780,000 שנים לפני זמננו
כלי האבן – מכלול כלי האבן מהתרבות האשלית בגשר בנות יעקב הוא ייחודי בישראל ולמעשה אין לו מקבילות בכל הלבנט. יחודו הוא בעיקר בשימוש בנתזים גדולים של בזלת ליצורם של כלים דו-פניים (המסותתים על שני פניהם) כגון אבני יד וקופיצים (תמונה 3).
אלפי כלים כאלה נלקטו במשך השנים מחופי הירדן ושטח החפירה הקטן יחסית של הפרויקט המחודש (כעשרים מ"ר בלבד) הניב מאות כלים דו-פניים. צורתם של כלים אלה, השימוש בבזלת כחומר גלם (בניגוד לצור שהוא חומר הגלם העיקרי ליצור כלי אבן באתרים מאוחרים יותר), והטכנולוגיה ששימשה ביצורם (נתזים גדולים מגרעינים ענקיים) מצביעים כולם על דמיון רב לאתרים ידועים במזרח אפריקה כגון אולדבאי-גורג', אולרגזאיילי, איסנייה ורבים אחרים. השבר הסורי אפריקאי נחשב במחקר הארכאולוגי כנתיב העיקרי דרכו יצאו ההומינידים הקדומים מיבשת המוצא של המין האנושי באפריקה והתפשטו אל שאר חלקי העולם. כיום מקובל להניח שהיציאה מאפריקה לא הייתה אירוע חד פעמי אלא מדובר במספר 'גלים' של הגירה של טיפוסי אדם (הומנידים) שונים הנפרסים על פני שני מליוני השנים האחרונות. גשר בנות יעקב והאתר הקדום בהרבה של עובדיה (שגילו מוערך ל 1.4 מליון שנים לפני זמננו וכלי האבן בו שונים מאוד מאלה של גשר בנות יעקב) מייצגים כנראה שניים מגלי הגירה אלו.
 
הממצא הבוטאני – גשר בנות יעקב מתייחד גם בשימור יוצא הדופן של חומר בוטאני מתקופה כה קדומה. הסיבה לשימור זה היא בהיותם של השכבות הגיאולוגיות בהן הורבד האתר ספוחות במים מאז הרבדתם ועד היום. בתנאים אלו של לחות גבוהה ומיעוט חמצן החומר העצי אינו מתחמצן ולא נוצרים תנאים המאפשרים התפתחות של בקטריות וריקבון. באתר נמצאו חתיכות עץ מגודל של גזעים ועד פיסות ענפים זעירות של קליפת עץ. העצים זוהו על ידי פרופסור אלה ורקר מהאוניברסיטה העברית וכיום ידועים עשרות מיני עצים שצמחו בסביבת אגם החולה הקדום לפני כשלושת רבעי מליון שנה בניהם אלונים מילות ארזים ליבנה ועוד. באתר גם נאספו, על ידי יואל מלמד ופרופסור מרדכי כסליו מאוניברסיטת בר-אילן, זרעים ופירות של צמחים רבים, שחלקם נכחדו, וביניהם זרעי זית, ענבים וצמחי מים שתפוצתם מוגבלת כיום למזרח הרחוק בלבד. שימור כזה של חומר בוטאני מאפשר שחזור ייחודי בעולם של הסביבה והאקלים בהם חי האדם הקדמון בעמק החולה בתקופה ממנה השתמרו ברוב האתרים הארכאולוגיים רק כליו של האדם העשויים אבן. ראוי להזכיר גם פיסת עץ ועליה שיוף מעשה ידי אדם, כנראה כלי העץ הקדום ביותר שהתגלה בעולם.
 
בעלי החיים בגשר בנות יעקב – גם עצמות בעלי החיים באתר מצטיינות בדרך כלל ברמת שימור גבוהה. באתר נמצאו עצמות של בע"ח מהקטנים ביותר כגון עכברים, דגים, ציפורים וצבים דרך בינוניים כגון איילים וסוסים ועד לגדולים ביותר כגון פילים וקרנפים. מגוון בעלי חיים הוא עצום, וגם הם, כמו הצמחים, מאפשרים שחזור של סביבתו של האדם הקדמון. אחד הממצאים המרשימים ביותר הוא גולגולת של פיל קדום שהתגלתה בסמיכות לכלי אבן וגזעי עץ (תמונה 4).
הגולגולת מרוסקת בבסיסה אולי כדי להגיע אל המוח בעל הערך התזונתי הרב (עובדה המציעה תשובה לשאלה למה שימשו הכלים הדו-פניים שנמצאו באתר). הגולגולת נמצאה כשהיא הפוכה ובסיסה מופנה כלפי מעלה. השילוב בין הגולגולת, הכלים והעצים הביא את החוקרים להציע פרשנות כמוצג בתמונה 5.
כל אלה הם רק חלק קטן מהממצאים שהעלה המחקר בגשר בנות יעקב עד היום. רובם של המחקרים נמצאים בשלב ראשוני בלבד והם עוד יניבו מידע רב על סביבתו ודרכי חייו של האדם הקדמון בעמק החולה הקדום. אתרים חדשים שהתגלו (שלא בטובתם במהלך עבודות ניקוז) לאחרונה מהתקופות המוסטריות והאפי-פלאוליתית יוצרות רצף המייצג תקופות רבות בפרהיסטוריה של ישראל ובכולם אותם תנאי שימור ייחודיים של עצמות, עץ וכלים המאפיינים את אזור גשר בנות יעקב. מעטים האתרים בעולם המשלבים שימור מעולה של חומר בוטאני וזואולוגי, גיאולוגיה ייחודית, עושר עצום של ממצאים מתרבותו החומרית של האדם הקדמון, מיקום גיאוגרפי וגיל כרונולוגי מדויק ואמין הממקמים אותם באחת התקופות המעניינות ביותר בתולדות המין האנושי.
ולסיום, חשוב מאוד להתריע על הסכנה המיידית בה נמצאים האתרים הארכאולוגיים של גשר בנות יעקב בשנים האחרונות. קטע הירדן שמדרום לעמק החולה משמש אלפי אנשים כאתר תיירות ונופש. כל יתד אוהל הננעצת בשכבות האתר וכל משוט קאייק המרחיק את הסירה מהגדה או רכב שטח המתעקש לגשת לשפת המים גורמים לאתר נזק אדיר. ירידת מפלס המים בירדן הביאה להתייבשות הקרקע ולהרס של השרידים הבוטניים המייחדים את האתר. ובעיקר, העבודות שביצעה לאחרונה רשות ניקוז הכינרת הביאו להרס אדיר נוסף של השכבות הארכאולוגיות שכבר נפגעו אנושות בעבודות החפירה בפרויקט יבוש החולה. מה ניתן אם כן לעשות? הרי לא נעצור את התיירות או את פיתוח האזור.
בשלב הראשון דרושה מודעות לאוצר הארכאולוגי הנחשף בקטע זה של נהר הירדן. אני תקווה כי מאמר קצר זה יתרום את חלקו בהבאת הידע על אתרים ייחודיים אלה לציבור ובמיוחד לתושבי עמק החולה העוסקים במים ובפיתוח. על כל פגיעה בארכאולוגיה באזור מן הראוי להודיע לרשות העתיקות כדי שתוכל להביא להפסקת הנזק. מעבר לכך צריך להשקיע מאמץ (וכסף) רב בשימור ובסגירה של חלקים לא גדולים של גדת הירדן ולא לאפשר פגיעה נוספת בהם. אתרי גשר בנות יעקב הם מהחשובים באתרים הארכאולוגיים בישראל ובעולם כולו ויש בהם, מעבר לחשיבותם למדע, גם פוטנציאל גדול לתיירות ולחינוך בעמק החולה. מודעות, אכפתיות ושיתוף פעולה בין גורמי הפיתוח והשימור באזור יאפשרו את ההגנה על אתר שאין להפריז בחשיבותו וייחודו בחקר תולדות המין האנושי ותרבותו.
לקריאה נוספת –
Goren-Inbar N., Feibel C.S., Verosub K.L., Melamed Y., Kislev M.E., Tchernov E. and Saragusti I.2000. Pleistocene Milestones on the Out-of-Africa Corridor at Gesher Benot          Ya'aqov, Israel. Science 289: 944-947.
Goren-Inbar N., Lister A., Werker E. and Chech M. 1994. A butchered elephant skull and associated artifacts from the Acheulian site of Gesher Benot Ya'aqov, Israel. Palיorient 20: 99-112.
Goren-Inbar N. and Saragusti I. 1996. An Acheulian biface assemblage from the site of Gesher Benot Ya'aqov, Israel: indications of African affinities. Journal of Field Archaeology 23: 15-30.
Stekelis M. 1960. The Paleolithic deposits of Jisr Banat Yaqub. Bulletin of the Research Council of Israel G9: 61-87.
.

פורסם ביום: 23 בנובמבר, 2010 | בשעה: 17:02 | ק�גוריות: כללי | ניתן להתעדכן בתגובות חדשות לפוס� באמצעות פיד RSS 2.0 . לא ניתן להוסיף תגובות או לשלוח פינגים.

סגור לתגובות.